האחריות לפציעה של עובד חברת כח אדם 

אולג וינשטיין, עובד של חברת כוח אדם, נשלח לעבוד כפועל במפעל המגנזיום במפעלי ים המלח.

תוך כדי עבודתו, דרך וינשטיין על משטח עשוי צמר סלעים שהיה מונח על רצפת המפעל. לפתע חש שרגלו בוערת והוא נותר עם כוויה קשה.

התברר כי משטח צמר הסלעים כיסה בור פתוח שבתוכו היה תנור לוהט. רגלו של וינשטיין נכוותה מהחום הגבוה של התנור.

לא היה ספק כי התאונה ארעה בשל רשלנות מפעלי ים המלח. המקום לא גודר. לא הוצב בו שלט אזהרה. לא ננקטו כל אמצעי זהירות למנוע נפילה אל התנור הלוהט. בפי מומחה הבטיחות במפעל לא היה כל הסבר למחדל שבעטיו נוצרה המלכודת.

אף על פי כן, סירבה הפניקס, מבטחת מפעלי ים המלח, לפצות את וינשטיין. עד שחברת הביטוח כלל, מבטחת חברת כוח האדם, לא תשתתף עמה בפיצוי, היא הפניקס, לא תשלם דבר.

וינשטיין נאלץ להביא את תביעתו לבית המשפט, כדי שזה יחליט על חלוקת האחריות בין שתי המבטחות.

השופט אריאל ואגו, מבית משפט השלום בבאר שבע, יצא בביקורת נוקבת על התופעה, בה מפעל המעסיק עובד חברת כוח אדם, מבקש להטיל את האחריות, כולה או אפילו חלקה, על חברת כוח האדם.

"לטעמי", קובע השופט, "כעניין של מדיניות, יהא זה לא רצוי ואף מסוכן...להכיר בפיצול וחלוקה של אחריות בהיבט הבטיחותי בין...חברת כוח האדם והמפעל המעסיק. עלול להיווצר מצב של הוראות סותרות, מידע שאינו מגיע למי שצריך לקבלו. הדבר יגרום בדרך הטבע ל"נפילה בין הכיסאות" שרק תרבה תאונות. הגורם הטבעי האחראי על שמירת כללי הבטיחות וקיום סביבת העבודה התקינה בעת ביצוע המלאכות הוא כמובן המפעל שבחציריו ובמתקניו מתבצעת העבודה ואשר בידו השליטה המלאה והבלעדית על המקרקעין, המכונות, וציוד העבודה למינהו".

מבחינת דיני הנזיקין, אם כן, פוסק השופט, על מפעלי ים המלח והמבטחת שלה, הפניקס, ועליהן בלבד, מוטלת החובה לפצות את וינשטיין עבור נזקיו.

בשלב זה עבר השופט לדון בהיבט החוזי של המקרה.

מפעלי ים המלח הציגה חוזה עם חברת כוח האדם, בו התחייבה האחרונה לשפות את מפעלי ים המלח עבור פיצויים שיושתו על מפעלי ים המלח.

חברת כוח האדם ניסתה לטעון כי השיפוי מתייחס אך ורק לנזקים שנגרמו על ידה ולא לנזקים שמפעלי ים המלח אחראית להם.

פסיקת בית המשפט העליון, מזכיר השופט, הכירה בהסכם, בו צד אחד מתחייב לשפות עבור נזקים שהצד האחר אחראי להם. מלשון ההסכם לומד השופט כי אכן במקרה זה נטלה חברת כוח האדם על עצמה התחייבות כזאת.

לפיכך, למרות שנמצאה פטורה לפי דיני הנזיקין, חייבת חברת כוח האדם לשאת בנטל הפיצויים מכוח דיני החוזים.

עתה עובר השופט לדון בהיבט הביטוחי של המקרה.

בפוליסה של חברת כלל, המבטחת של חברת כוח האדם בביטוח חבות מעבידים ובביטוח אחריות כלפי צד שלישי, קיים חריג להתחייבות חוזית של המבוטח. לכן חברת כלל לא חייבת לכסות את ההתחייבות לשיפוי שחברת כוח האדם נטלה על עצמה בהסכם עם מפעלי ים המלח.

אך בפוליסות הביטוח של כלל נכללה מפעלי ים המלח כמבוטח נוסף על חברת כוח האדם.

כלל טענה שאין לחייב אותה עבור תאונה שהמבוטח הראשי שלה אינו מחויב בגינה.

אילו התכוונה הפוליסה לכסות רק תאונות שהמבוטח הראשי אחראי להן, מקשה השופט, לא היה כל צורך להוסיף את מפעלי ים המלח כמבוטח נוסף. כל תכלית הוספת מפעלי ים המלח כמבוטח נוסף לא נועדה אלא לכסות תאונות שהאחריות להן היא של מפעלי ים המלח.

עתה פנה השופט לחברת הפניקס שביטחה את מפעלי ים המלח בביטוח חבות מעבידים ובביטוח אחריות כלפי צד שלישי.

הפניקס טענה שפוליסת חבות המעבידים שלה אינה חלה, משום שבין מפעלי ים המלח לבין וינשטיין לא התקיימו, כך לגישת הפניקס, יחסי עובד ומעביד.

בנקודה זו נתלתה הפניקס בעדותו של יואל לוונטהל, ברוקר ואיש ביטוח שטיפל בענייני המפעל.

השופט ואגו לא התרשם. הרי הפוליסה קובעת מפורשות כי היא מכסה כל אדם בשירות מפעלי ים המלח בין אם אותו אדם מקבל את שכרו ממפעלי ים המלח ובין אם לאו. פוליסת חבות מעבידים שהוציאה הפניקס מכסה איפוא את חבותה של מפעלי ים המלח כלפי וינשטין.

מדובר אם כן במצב של ביטוח כפל. הן כלל והן הפניקס מכסות את אחריותה של מפעלי ים המלח כלפי וינשטיין.

כאן שלפה הפניקס סעיף בפוליסת הביטוח שלה, לפיו הפוליסה לא תחול אם קיים כיסוי ביטוחי לפי פוליסה אחרת ספציפית יותר.

סעיף כזה בפוליסת ביטוח הופך את הפוליסה לפוליסה שיורית.

סוגיית תוקפה של הפוליסה השיורית, מזכיר השופט, נדונה בבית המשפט העליון בפסק דין שלמעשה סתם עליה את הגולל. סקירת פסק הדין הובאה באתר משרדנו תחת הכותרת מותו של הביטוח השיורי. על פי ההלכה שיצאה מבית המשפט העליון הפוליסה השיורית מהווה התנאה על כללי ביטוח כפל שניתן לתת לה תוקף רק כאשר שני המבטחים נתנו את הסכמתם שהפוליסה של אחד מהם תהיה פוליסה שיורית.

בהעדר הסכמה של חברת כלל לכך שהפוליסה של הפניקס תהא פוליסה שיורית, אין תוקף לאמור בפוליסת הפניקס בדבר היותה פוליסה שיורית.

לפיכך, קובע השופט, ביחסים שבין שתי המבטחות, כלל והפניקס, חלים כללי ביטוח כפל.

חוק חוזה הביטוח קובע שבביטוח כפל נושאים המבטחים בנטל החיוב לפי היחס שבין שני סכומי הביטוח. במקרה זה סכום הביטוח בפוליסות חברת הפניקס עמד על כעשרים ואחד מיליון ש"ח בעוד שסכום הביטוח בפוליסות חברת כלל עמד על שש מאות אלף ש"ח בלבד.

ביחס זה, פסק השופט, יש לחלק את סכום הפיצויים בין שתי המבטחות.

מסמך 485